עו"ד הכהן נ' מלונות הים התיכון בע"מ ואח' - פסקדין

החלטה

בפני ערעור על החלטת כב' רשם ההוצל"פ בן שלו לפיה לא נעתר לבקשת המערער להטיל עיקול על נכסי צד ג' - המשיבה – בשל חובות של החייבים בתיק ההוצל"פ. לטענת המערער, צד ג' הוקמה רק כדי לאפשר לחייבות להימלט מתשלום חובותיהן ולכן היה על כב' הרשם להרים את המסך ולהטיל עיקול על נכסי צד ג'. המשיבה טוענת כי יש לדחות את הערעור הן מטעמים פרוצדוראליים והן לגופו של ענין. הטעמים הפרוצדוראליים הם שהיה על המערער להגיש בקשת רשות ערעור ולא ערעור שכן אין מדובר באחד מ- 4 העניינים שבהם יש ערעור בזכות על החלטת רשם ההוצל"פ. כמו"כ לא צורף תצהיר לבקשה וכן לא צורפה החלטה עליה מבקשים לערער. הטעם הענייני הוא שאין מקום לחייב את המשיבה טרם שהתבררה חבותה בערכאה שיפוטית. לאחר הגשת התגובה ביקש המערער לעכב את המשך ההליכים משום שהוגשה בקשה לביהמ"ש המחוזי בתל אביב לפירוק החייבות ובמסגרת דוח של המפרק יש התחייבות גם למשיבה ולאפשרות צירופה לתיק הפירוק. כיון שסברתי שאין מקום לדון ב- 2 ערכאות באותה סוגיה עוכב הדיון בערעור זה. ביום 20.12.10 מסר המערער הודעה ממנה עולה כי לא הוחלט לצרף את המשיבה להליך הפירוק בשלב זה. לפיכך יש לתת החלטה בערעור.

על פי הודעת העוזרת המשפטית מיום 3.2.10 היה על הצדדים להודיע אם הם מבקשים לקיים דיון בעל פה וכן נקבע כי אי מסירת הודעה תחשב כהסכמה למתן החלטה ללא דיון. הצדדים לא מסרו הודעה לפיכך ניתן לתת החלטה לפי כתבי הטענות.

לאחר עיון בכתבי הטענות באתי למסקנה שיש לדחות את הערעור הן מהטעמים הפרוצדורליים והן מן הטעם המהותי ואלה נימוקי:

מבחינה פרוצדוראלית:

ראשית, המערער הגיש ערעור על החלטת כב' הרשם וההליך שהיה צריך לנקוט בו הוא הגשת בקשת רשות ערעור. ערעור בזכות על החלטת רשם ההוצל"פ קיים רק ב- 4 עניינים המנויים בסעיף 80(2) לחוק ההוצאה לפועל. אותם 4 עניינים כוללים החלטות בבקשה בטענת פרעתי, חיוב צד ג' שהוטל עיקול על כספים אצלו והוא לא העבירם ללשכת ההוצל"פ, אחריות נאמן ואחריות כונס נכסים. החלטה הדוחה בקשה להטיל עיקול אצל צד ג' בדרך של הרמת מסך אינה נכללת בגדר אותם 4 מקרים ולכן היה על המערער להגיש בקשת רשות ערעור ולא ערעור. להסיר מספק חיוב מחזיק לפי סעיף 48 הכוונה למחזיק שהוטל אצלו עקול והוא לא השיב לו או לא העביר כספים לפי העיקול שהוטל ולא עיקול אצל צד ג' בדרך של הרמת מסך.

שנית, הערעור מוגש למעשה על החלטת כב' הרשם שניתנה עוד ביום 22.10.09 אשר דחה את בקשת המערער להרים מסך. ההחלטה מיום 10.12.09 למעשה חזרה על אותה החלטה כאשר כב' הרשם עצמו כבר העיר שהבקשה מהווה במידה מסויימת ניסיון להשיג על ההחלטה מיום 22.10.09. הערעור הוגש ביום 5.1.10 ולפיכך הוא הוגש באחור.

מבחינה מהותית:

אכן סמכותו של רשם ההוצל"פ להרים מסך קיימת ואולם על אף קיומה של הסמכות אין מקום לעשות בה שימוש בכל מצב. כאשר הרמת המסך דורשת בירור מקיף, כאשר לא עולה מתוך הנתונים עצמם שמדובר באותם בעלי מניות ולא מדובר באותם דירקטורים וכאשר אף בתיק הפירוק של החייבות טרם צורפה המשיבה כצד להליך, ככל הנראה בשל הקושי להוכחת קנוניה או תרמית, אין מקום שרשם ההוצל"פ יעשה שימוש בסמכותו. הדרך הנכונה במקרה זה היא פניה לביהמ"ש המוסמך בו יוכל כל אחד מהצדדים להשמיע את טענותיו מדוע יש או אין לחייב את המשיבה בחובות של החייבים. במקרה כזה פניה ישירה לרשם ההוצל"פ מהווה דילוג על שלב ההוכחה של הקשר בין החברות השונות.

התוצאה היא שאין מקום להתערב בהחלטתו של כב' הרשם ואין מקום, בהליך זה או בהוצל"פ, לחייב את המשיבה בחובותיהם של החייבת. על אף דחיית הערעור לא מצאתי שיש מקום לחייב בהוצאות וזאת בשל האמור בדוח של מפרק החייבים בכל הקשור להקמת המשיבה ולהמחאת הזכויות אליה.

ככל שהמערער מבקש להיפרע מהמשיבה עליו להגיש תביעה לביהמ"ש המוסמך אשר יקבע כי ניתן להטיל עליה את חובותיהם של החייבות.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מההחלטה בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתנה היום, ז' שבט תשע"א, 12 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: